Lacrimosele

הלקרימוסה (Lacrimosa) הוא החלק האחרון במזמור הכנסייתי "דיאס אירה". הלקרימוסה כולל את שני הבתים האחרונים של המזמור, את הבקשה להענקת מנוחה למתים ואת האמן. בניגוד לדיאס אירה כולו, הבנוי בבתים בני שלוש שורות מחורזות, שני הבתים של הלקרימוסה הם בני שתי שורות מחורזות כל אחד. הבקשה להענקת מנוחה בסוף איננה מחורזת.

בהיותו כלול במיסת הרקוויאם, זכה מזמור הדיאס אירה, ובתוכו הלקרימוסה, להלחנות רבות, ביניהן של מוצרט, ורדי וברליוז. שלושת המלחינים הללו, וכמותם מלחינים רבים, בחרו להלחין את הלקרימוסה כקטע נפרד. הלקרימוסה משך מלחינים רבים בשל היותו הקטע היחיד ברקוויאם המדבר על עצב (אף שייתכן שהדמעות עליהן מדבר הקטע הן דמעות יאוש), מלחיני רקוויאמים השתמשו בקטע זה כמקום לביטוי האבל על המת.

בשל המטען הרגשי של קטע זה ומיקומו בסוף הסקוונציה המדגיש אותו, ברבות מההלחנות של הרקוויאמים הלקרימוסה נחשב כגולת הכותרת. כך למשל זביגנייב פרייזנר כלל אותו בנפרד בסוף הרקוויאם שלו ולא במקומו המסורתי. קז'ישטוף פנדרצקי הלחין בשנת 1980 יצירה נפרדת למילות הלקרימוסה, ורק מאוחר יותר הרחיב אותה לרקוויאם שלם. הלקרימוסה גם נחשבת לאחד הקטעים הידועים ביותר מן הרקוויאם של מוצרט, ובייחוד שמונה התיבות הראשונות שלה, אותן הלחין מוצרט עצמו.

 

 

 

 

Lacrimosa dies illa
Qua resurget ex favilla
Judicandus homo reus.
Huic ergo parce, Deus:
Pie Jesu Domine,
Dona eis requiem. Amen.